דמעות שזולגות על הלחיים.
ימים שמתבזבזים לחינם.
צועקת, אבל זה לא ניתן לעצירה.
אהבה שהלכה לה. כאב שבבגרות
נפרדת מהילדות, התום והשמחה.
אומרים שלום לאחריות, הידועה כבר לשמצה
יללה מתמשכת, ובכי על התקופה שהייתה.
התקופה שלא תחזור, והכאב על אובדנה
תקופה נוראית בפתח, מלאה כעס וכאב
גוף בלתי נראה, שאת האושר הוא שואב
דמעות שזולגות על הלחיים
מחכה להתפוצץ
ואני פה מסתכלת, מנסה שלא להתבייש.
בזה שאני קצת דפוקה. והרבה אחרת
בזה שאני תמיד קצת פה. ובשאר הזמן, רק מתרחקת.
בזמן שאני יותר מדי שונה, יותר מדי נלעגת.
בזה שאני מתגעגעת לתקופה כל כך אחרת.
חברת מעצורים. גרועה כאהבה, כך היא ההתבגרות
נוראה
תקופה שבה כל שאתה עושה, זה למתוח ביקורת
כל שאתה רוצה זה עצמאות. דבג שעלול להתגלות
כשטות
ואז כשזה נגמר. זה נגמר, ואין אחרת.
\
לעולם לא תוכל יותר, לחזור למי שהיית.
לעולם לא תוכל יותר, סתם ככה לאהוב.
לעולם לא תדע יותר עוד אושר.
לעולם לא תוכל יותר, להיות סתם ככה, מי שאתה.
לעולם לא תוכל. לעולם לא תדע.
